תוכן

ב) ב׳ מ״ק בהיות זו"ן בבטן אמא, היה ג׳ גו ג׳, בסוד ו' שבתוך הה׳, ושם המלכות בסוד פסיעה לבר, ברגל הו'. ומכאן נתפשטו לז', הוא ו', והיא ז' לו באחור. ואימא נותנת לו נה״י שלה, והם לו בחי׳ חב״ד, כי ר״ת בינה, הם: בינה, יסוד, נצח, הוד. וזהו בסוד העיבור, הנעשה באדם אחר לידתו. והמ״ב זווגים דפ׳ בראשית, הם מ״ב זווגים דחיך וגרון דא"א, והם בסוד העיבור הזה. והנה הנה״י שבו נעשים חג״ת, ונוקבא שם, במה שחזר עתה יסוד להיות ת״ת. והנה עתה חסר נה״י, (לו) ואז תבונה שהם אותיות ב״ן וב״ת, ו״ה, והנה תבונה זו מתפשטת לעשות בו נה״י, אשר חסרים לו, ונעשין ג״כ חב״ד לנוקבא. ואז ז״א נותן לנוקבא ג״כ שית דיליה (החיצונית) עצמם, ואז נשלמת לי״ס. ולכן נקרא נה״י לבר מגופא, לפי שלא היה לו נה״י, עד שניתנו לו מן התבונה, כנ״ל. לכן נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום, כי הכל בא לה מחדש, ג׳ מתבונה, ו׳ מז״א. (הנה סוד ציצית טלית קטן, הוא סוד או״מ, בחי׳ ו' בלתי ראש, בהיותו ג׳ גו ג'. וטלית גדול הוא אחר התפשטות).